<h1>צידה לדרך מ"ב כ"ד פ"י</h1>
<h2>דף לח:</h2>
כל הנוטע עץ מאכל מונה לו שלש שנים מעת נטיעתו וכל הפירות שיהא בו תוך שלש שנים כלם אסורים בהנאה לעולם בין עיקר הפרי בין הגרעינין והקליפין והנץ שלהם והזגין והגרעינין של ענבים והתמד העשוי מהם והפגים שאינם מתבשלים כלם חייבים בערלה ופטורים מן הרבעי. אבל העלין והלולבין ומי הגפנים שנוטפין ממנו כמו מים מותרין משום ערלה. האביונות והתמרות של צלף חייבין בערלה בד"א בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ קפריסין חייבין אביונות ותמרות פטורין. שלש שנים אלו הולכין אחר שנות העולם שהוא בתשרי ואם נתעברה נתעברה לערלה ולרבעי. פעמים אינן אלא שתי שנים וארבעים וארבעה ימים ולפעמים שהם יתרים על שלש שנים. כיצד נטע מקודם ט"ז באב כיון שהגיע ראש חדש תשרי עלתה לו שנה ומונה עוד שתי שנים ואם נטע ביום ט"ז או מט"ז ואילך מונה מתשרי הבא שלש שנים שלמים. ולאחר ראש חדש תשרי כל הפירות שיחנטו בו קודם ט"ו בשבט יש להם דין ערלה והנחנטין מט"ו בשבט של שנה רביעית עד ט"ו שבט על שנה חמישית נקראין רבעי ויש להם דין מעשר שני לכל דבר. ובזמן הבית היו צריכין להעלותן לירושלים או לפדותן ולהעלותן שם הפדיון. ובזמן הזה פודין אותם עד שיגמרו ויתלשו ויפדם בשוה פרוטה וישחק ויפזרו לרוח או ישליכו לנהר ויברך בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון רבעי. הסכימו האחרונים רובן שאינו נוהג בחוצה לארץ אלא בכרם ולא בשאר אילנות. ערלה נוהג בשל כנעני ובשל ישראל אלא שבארץ ישראל מן התורה ובחוצה לארץ הלכה למשה מסיני. הלכך בארץ ישראל ספקה אסור בח"ל מותר. אסור ליטע פרי של ערלה ואם נטעו הפרי שיוצא ממנו מותר. מותר ליטע יחור של ערלה. ישראל וכנעני שיש להם שדה בשותפות יכול ישראל לומר לכנעני טול אתה שני הערלה ואני אטול שני היתר אפילו לא התנו תחלה. גדול הדור מהאחרונים הסכים שאין ערלה (נאסרת) [נוהגת] בהרכבה ובהברכה אלא בארץ ישראל ולכן אין לאסור הענבים של הכרמים שמבריכים בכל שנה ושנה אע"פ שספק ערלה מותר ומפני זה נמצא היתר לענבים של כנעניים שהם ספק ערלה ומותר. הידוע שמבריכין ישראלים בכרמיהם אין כאן ספק. ולפי מה שכתבתי אין כאן איסור. אילן שנקצץ וגדל מטפח ולמעלה פטור מערלה. טפח או פחות חייב בערלה. העולה מאליו ביישוב חייב, במדבר אם עושה כדי טפלה ר"ל שעושה פירות כדי שיטפלו בו להביאם ליישוב חייב ואם לאו פטור. אפילו נטע הנוטע עץ מאכל ואין דעתו לאכילה אלא לגדר או לעצים פטור מן הערלה. והיוצא מותר באכילה. ותבואת הכרם אמרה תורה. שלש שנים אין יבול בגפנים.
